תקציר: מרד בר כוכבא הציף תופעה שמוכרת לנו בימינו מהחיכוך המתמיד עם הפלסטינים: בעת מצוקה לאומית, המרחק בין עבריינים ל'לוחמי חופש' מתקצר מאוד כשיש איום, ופורעי החוק הם הראשונים להתגייס למשימה הלאומית.

עודכן ב- 26 במאי 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בתקופות של משבר לאומי, הדיכוטומיה בין פושעים ללוחמי חופש מיטשטשת לעתים קרובות, וחושפת משחק גומלין מורכב של מניעים ודינמיקה חברתית. מבחינה היסטורית, אנשים שסומנו כפורעי חוק הופיעו לעתים קרובות כדמויות מרכזיות בתנועות לאומיות, המונעות על ידי נטייה טבעית לסכנה או רצון לגאולה.

מרד בר כוכבא אינו יוצא דופן. ההיסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל גדליה אלון (רוֹגוֹזניצקי; (1950-1902; ראו תמונה למטה) נתן לתופעה הזו שם - בהקשר למרד בר כוכבא - "ליסטות מדינית": ניהול מאבק פוליטי כנגד השלטון הרומי במסווה של מעשי שוד.

התקופה ההיא - שקדמה למרד בר כוכבא - הייתה תקופה של כאוס יחסי. מנגנוני הבקרה החברתית היהודית נשברו אחרי שני דיכויים אכזריים של שתי המרידות הקודמות. הכוחות - המועטים יחסית - שהחזיקו הרומאים, לא הספיקו כדי לשמור על שגרת החיים. התוצאה הייתה, בין היתר, פעילות אינטנסיבית של של כנופיות שודדים/מורדים יהודיים בארץ ישראל, שהעסיקו את הרומאים במשחקי 'תופסת' אין סופיים. 

לחבורות הללו הייתה לגיטימציה בקרב החברה היהודית, כיוון שהקורבנות של החבורות הללו לא היו בדרך כלל יהודים, אלא נכרים שהתגוררו בפרובינקיית יהודה. פעילות זו גם התקבלה בעצימת עין, אם לא באהדה, בקרב המנהיגות הרבנית היהודית! גם סיטואציה זו מוכרת לנו היטב מהלגיטימציה שלה זוכות בקרב הפלסטינים, כנופיות פלסטיניות הגונבות מישראל.

תופעה זו מדגישה את הנזילות של תפקידים חברתיים ואת טבעה הרב-גוני של התנהגות אנושית בנסיבות קיצוניות.

המשיכה הטבעית לסכנה

פושעים, מעצם טבעם, מגלים לעתים קרובות נטייה לנטילת סיכונים והתרסה כלפי סמכות. תכונות אלו, הנראות בדרך כלל כמזיקות בחברה שלווה, יכולות להפוך לבעל ערך רב בהקשר של מאבק לאומי. כאשר אומה עומדת בפני איום קיומי, עצם התכונות שמגדירות פושע - אומץ לב, תושייה והתעלמות מהביטחון האישי - הופכות לנכסים עבור תנועות ההתנגדות. הסביבה בעלת ההימור של משברים לאומיים מתיישבת היטב עם אורח החיים האדרנלין של פושעים רבים, מה שהופך אותם למשתתפים נכונים ובעלי יכולת במאבק לחופש.

לדוגמה, במהלך מלחמת העולם השנייה, קבוצות התנגדות רבות ברחבי אירופה גילו שאנשים עם רקע פלילי היו בין הראשונים שהצטרפו לשורותיהם. אנשים אלה הביאו איתם לא רק היכרות עם פעולות חשאיות וטקטיקות הישרדות, אלא גם נכונות פסיכולוגית להתמודד עם סכנה חזיתית. מעורבותם לא הייתה רק נסבלת; זה היה מבוקש לעתים קרובות באופן פעיל, מכיוון שהכישורים והחוצפה שלהם יכולים להטות את הכף לטובת ההתנגדות.

השאיפה לגאולה

מעבר להיבט של חיפוש הריגוש, מניע חזק נוסף לפושעים לעסוק במשימות לאומיות הוא החיפוש אחר גאולה. בעיני החברה, פושעים נתפסים לרוב דרך עדשה של סטיגמה ודחיקה לשוליים. עם זאת, הכאוס של המהפך הלאומי מספק הזדמנות ייחודית לאנשים אלה להגדיר מחדש את זהותם ולשחזר את שמותיהם. על ידי השתתפות במטרה נעלה, הם מבקשים לכפר על מעללי העבר שלהם ולזכות בכבוד של חבריהם.

המסע הטרנספורמטיבי הזה מפושע לגיבור הוא נושא שחוזר על עצמו בהיסטוריה. קחו, למשל, את סיפורו של ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו. למרות שהיא בדיונית, ההתפתחות של ולז'אן מפושעת קטנה לדמות בעלת חוזק מוסרי עצום ואחריות אזרחית משקפת מקרים אמיתיים שבהם פושעים לשעבר הפכו ללוחמי חופש מכובדים. בהקשרים עכשוויים, ידוע כי חברי כנופיות לשעבר עומדים בראש יוזמות הגנה קהילתיות באזורים מוכי אלימות וחוסר יציבות פוליטית, שואפים להגן על שכונותיהם ובתוך כך לעצב מחדש את הנרטיבים שלהם.

דינמיקה חברתית וקונפיגורציה מחדש של תפקידים

התגייסות פושעים למשימות לאומיות משקפת גם דינמיקה חברתית רחבה יותר. בתקופות משבר, המבנים המקובלים של סמכות וסדר חברתי מופרעים לעתים קרובות. הפרעה זו יוצרת ואקום שבו יכולות להיווצר צורות חלופיות של מנהיגות וסולידריות. פושעים, שפועלים בדרך כלל בשולי החברה, מוצאים את עצמם בעמדה להיכנס לתפקידים אלה, תוך מינוף הרשתות והמשאבים שלהם כדי לתרום למאמץ הקולקטיבי.

יתרה מכך, השתתפותם של פושעים במאבקים לאומיים יכולה לזרז קונפיגורציה מחדש של התפיסות החברתיות. כאשר אנשים אלה מפגינים אומץ ומחויבות למטרה הלאומית, הם קוראים תיגר על הסיווג הבינארי של אנשים כטובים או רעים מטבעם. שינוי זה בפרספקטיבה יכול להוביל להבנה ניואנסית יותר של הפוטנציאל האנושי והיכולת לשינוי.

סיכום

הקרבה בין פושעים ללוחמי חופש בעתות משבר לאומי מדגישה את האופי המורכב והנזיל של תפקידים חברתיים. בין אם נמשכים על ידי זיקה טבעית לסכנה או מונעים על ידי רצון לגאולה, פושעים מופיעים לעתים קרובות כמשתתפים מכריעים במשימות לאומיות. מעורבותם לא רק מדגישה את יכולת ההסתגלות והחוסן של בני האדם, אלא גם מאתגרת את החברה לשקול מחדש את הגדרותיה של גבורה ומוסר. כפי שההיסטוריה מלמדת, הדרכים לגאולה ולתרומת החברה סלולים לרוב בתכונות שפעם הובילו אנשים שולל.

בר כוכבא עצמו צמח, כפי הנראה, מתוך חבורת פורעים כזו, וכשעלה למעמד הנהגה, עשה שימוש בכנופיות השודדים הללו, לא רק על מנת לערער את יציבות השלטון הרומי, אלא גם כדי להרחיק את המשמרות וחילות המצב הרומיים מהאזורים האסטרטגיים - שסומנו מראש - ששימשו, לאחר מכן, כמרכז המרד.

[לאוסף מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי ל"ג בעומר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), ל"ג בעומר ואירועי מירון באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/18.